הורים יקרים,

כידוע לכם, בית החינוך שלנו רואה חשיבות עליונה בקידום שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ובחינוך תלמידנו לערכים של רגישות, הכלה וקבלת האחר.

כחלק מפעילויות שבוע "שווה בין שווים" עבר היום על ילדי שכבת ד' יום למידה משמעותי וחוויתי במיוחד במסגרת פרויקט 'שווה לכולם'- שילוב ונגישות כהשקפת עולם שמפעילה עמותת נגישות ישראל שפועלת משנת 1999 לקידום הנגישות ולשילובם בחברה, של אנשים עם מוגבלויות – לחיים של שוויון, כבוד, ומקסימום עצמאות.

בחלקו הראשון של היום נפגשו הילדים עם מדריכות מטעם עמותת נגישות ישראל שבאמצעות פעילויות מגוונות ומהנות התמקדו בהיכרות עם המושג דמיון ושונות על פניה השונים ולאחר מכן בשונות פיזית ובשונות באישיות ולבסוף נגעו בשונות שהינה מוגבלות מהותית בהתנהלות היומיומית.

חלקו השני של היום התמקד במושג "עזרת לזולת" החל מהתמודדות עם סיטואציות ובחירה בהתנהלות המתאימה והראויה לאותה סיטואציה ועד התמודדות עם סיטואציות יותר משמעותיות כמו המפגש  עם אדם עם מוגבלות. בחלק זה הילדים עברו בין שלוש תחנות:

בתחנת מוגבלות בניידות פגשו את אייל שרטוב, עובד בנגישות ישראל, מאמן כדורסל של נכים בכיסאות גלגלים וחבר בקבוצת "ניצחון החיים" שהקים עם עוד ארבעה חברים ועוברת בבתי הספר ומלמדת על זה"ב ונגישות באמצעות פעילות בכיסאות גלגלים.

אייל סיפר לילדים את סיפורו האישי. לפני 42 שנה כשהיה בגיל 16 בחופש הגדול נכנס לשדה מוקשים. כתוצאה מכך איבד את היכולת ללכת ומתנייד עם פרוטזה וכיסא גלגלים. היה מרתק להאזין לאייל ולגלות כי מתחילת הפציעה הוא בחר לבחור להתמודד עם המצב הקיים, לא לבכות על מר גורלו אלא לראות איך הוא יכול לעשות את הדברים שהוא אוהב בדרך אחרת. הוא לא יכול להמשיך לשחק כדורגל? אז הוא ישחק כדורסל במסגרת קבוצה לנכים בכיסאות גלגלים ויעשה את זה הכי טוב שהוא יכול.

מסרים שעלו מתשובותיו לשאלות הילדים: למדתי לחיות עם החסרונות והיתרונות במצב שלי. אני מסתכל על היתרונות: תמיד יש לי על מה לשבת, אני פטור מלעמוד בתור, יש לי חניה מיוחדת אם לא תופסים לי אותה. תזכרו תמיד- אם יש קושי תמצאו דרך לעקוף אותו.

בתחנת מוגבלות בשמיעה פגשו את הודיה אלמקיאס שהגיעה עם מתורגמנית לשפת הסימנים. הילדים סברו שאדם חרש לא יכול לדבר והופתעו לגלות כי חירש לא שומע אך יכול לדבר. באמצעות תרגיל של אמירת צלילים בקול רם תוך כדי הנחת יד על הלחי, קרוב לפה והתרכזות בתנועות הפה ניסתה הודיה להמחיש להם כיצד התאמצה על מנת לרכוש את היכולת לדבר שכן בניגוד אליהם לא יכלה ללמוד זאת באמצעות שמיעה.

בתחנה זו עברו הילדים התנסות חווייתית המאפשרת להבין כיצד מרגיש אדם עם מוגבלות בשמיעה באמצעות אוזניות גדולות שהתבקשו להניח על אוזניהם ומשחקי תקשורת כמו "טלפון שבור" ללא שמיעה או תנועות ידיים תוך התרכזות בקריאת שפתיים.

לסיום, כל ילד קיבל דף עם סמני האותיות בשפת הסימנים והתבקש לנסות לומר את שמו בשפת הסימנים.

מסרים שעלו מהמפגש עם הודיה: חשוב מאוד לדבר לאדם חירש באופן ברור, יפה ורגיל. אין צורך לצעוק או לדבר לאט מידי. חשוב לפנות לאדם החירש ולא למתורגמן ששומע על מנת שלא ירגיש מחוץ לשיחה ויוכל לקרוא את השפתיים של הדובר. אם רוצים לקרוא לחירש אפשר לגעת בו בעדינות על מנת להסב את תשומת ליבו או לכתוב לו על מנת שיוכל לקרוא.

בתחנת מוגבלות בראיה פגשו את אביב ליבוביץ. עיוור וכבד שמיעה. סטודנט לתואר שני, עובד בנגישות ישראל ובעל עסק לתיירות שסיפר לילדים את סיפורו האישי. הקשיים, האתגרים וההצלחות אליהן הגיע. הפעילות התחילה עם חלוקת כיסויי עיניים לילדים על מנת שיחושו כיצד מרגיש עיוור שלא יכול לראות אבל שומע.

הילדים למדו על עולמו של העיוור דרך החושים השונים באמצעות טעימה עיוורת של גלידה. הם התבקשו להושיט יד קדימה מבלי לדעת מראש מה יקבלו. הילדים הרגישו בעזרת חוש המישוש שיש להם כוס פלסטיק עם כפית ובתוכה משהו קר. בעזרת חוש הריח הרגישו שקיבלו משהו מתוק. בעזרת חוש הטעם ידעו שקיבלו גלידה!

לאחר מכן אביב ביקש מתנדב שיגש אליו ויעזור לו להגיע לבית הספר. הילד פנה אליו ואמר: סליחה אתה צריך עזרה? אביב לא הגיב כי לא ידע שהילד פונה אליו. אבל כשהילד נגע בו בעדינות בכתף הוא נענה בחיוב. מסר: חשוב לשאול את העיוור אם הוא צריך עזרה ואיך נוח לך שאעזור לך? והוא יאמר מה נוח לו: למשל: שתחזיק לי את היד, שתחזיק לי בכתף תוך כדי הליכה וכדומה. חשוב לומר לעיוור : שים לב, תיכף יש מדרגה. או כל מכשול שיש בדרך.

בנוסף, אביב סיפר והדגים לילדים כיצד הוא נעזר בטוטו כלב הנחיה שלו שהגיע עמו למפגש.

מסרים שעלו מתשובותיו של אביב לשאלות הילדים במהלך הפעילות: המגבלה שלי בנתה אותי, אני כיום אדם חזק יותר, מכיל יותר ומבין יותר. למרות המוגבלות הכפולה שלי לא ויתרתי לעצמי, למדתי התפתחתי והצלחתי.

במפגש הסיכום השכבתי הילדים הדהימו את נועה המנחה והצוות בתובנותיהם וניכר היה כי הפנימו היטב את המסרים שעלו בתחנות השונות.

בטוחה שיום זה הטביע את חותמו בילדי השכבה וכי הם יגלו רגישות רבה יותר, קבלה והכלה של בעלי צרכים מיוחדים ושל הזולת.

בברכה,

שרון בן סימון

רכזת זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח.