ואם נסתכל על האירוע הזה – בחיי היומיום שלנו – יגאל הרג את יצחק. שני אנשים שאחד כל כך הפחיד והכעיס את השני במעשים שלו, שהוא הרג אותו (כמו קין והבל) מראה לנו כמה פחד וכעס יכולים בסופו של דבר להרוס. 

היכולת לדבר במקום לפעול, לדעת שעדיף אפילו לצעוק במקום להרביץ, לדעת שיש גבול ושאסור לעבור אותו -חשובה בכל חברה. גם שלנו בבית הספר ויתקין. הגבול בדמוקרטיה הוא הזכויות הבסיסיות – של חיים וביטחון, של כבוד, של שוויון. ואם תחשבו על זה תראו שזה גם מה שגורם להרבה מהריבים, הכעסים, המכות, הַהַעֲלָבוֹת והעלבונות גם פה בבית הספר. כשאנחנו מפחדים שיכאב לנו, כשמעליבים אותנו כל כך שאנחנו לא מצליחים לעצור את העלבון והכעס, וכשאנחנו חושבים שמשהו לא "פירי" "לא הוגן" – אז אנחנו עובריםות את הגבול ומרביציםות. ואנחנו צריכיםות לנסות להימנע מפגיעה באחרים וגם כשפוגעים בנו למצוא את הדרך לפתור זאת בלי להגיב במכות ועלבונות במילים או בווטסאפ.  

במקרה של יצחק רבין ויגאל עמיר היה עוד משהו שבגללו אנחנו כאן. המעשה של יגאל בעצם פגע ברעיון הדמוקרטי של "הרוב קובע", הרוב קבע שיצחק רבין הוא ראש הממשלה, שאנחנו נותנים לו את הכח לנהל בשבילנו את המדינה. יגאל עמיר לא הסכים עם ההחלטה הזאת של הרוב ולכן פגע ביצחק רבין ובדמוקרטיה. שני הדברים האלה הם שהיו כל כך מזעזעים – גם לקיחת החיים וגם הדרך שהוא בחר כדי לשנות את מה שקורה במדינה.  

אז לסיכום = תמיד אומרים שהרצח של יצחק רבין פגע בדמוקרטיה – ובאמת הוא פגע בעצם בשני רעיונות דמוקרטיים –  הזכות לחיות בביטחון והעקרון של "הרוב קובע". 

מקווה שכולנו נמצא דרכים לשמור על הזכויות ועל העקרונות הדמוקרטיים כאן בבית הספר ובחברה שלנו כולה. 

תודה רבה על הטקס המיוחד –  לדפנה – על הטקס, לענבל – על התפאורה, לתלמידי.ות כתות ו' ולצוות מחנכות ד – סלעית, דנית ונטע.